נדחה ערעור בעניין זכות חכירה במקרקעין הרשומה ע"ש הורים שמתו

א.    ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה במחוז תל אביב ( כב' השופט ד"ר ג' גרמן) מיום 14.12.03, אשר דן בתביעותיהם ההדדיות של הצדדים, שנים עשר אחים ואחיות, ואשת אחד האחים, לעניין זכות חכירה במקרקעין הרשומה על שם הוריהם שהלכו לעולמם.

הנכס שבו מדובר עניינו זכות חכירה ממנהל מקרקעי ישראל  ל- 99 שנים, על נכס הידוע כמגרש ... חלקה ... בגוש ... המצוי ... באזור, בשטח של 1692 מ"ר, אשר נרשמה בלשכת רישום המקרקעין ב- 29.11.75, על שם הוריהם המנוחים של הצדדים.

הורי הצדדים, הם האם המנוחה ס' ע' שנפטרה ביום 14.9.81 (להלן: " המנוחה") והאב המנוח מר צ' ע' שנפטר ביום 2.6.93 (להלן: "המנוח").

ב.   ממצאי בית משפט קמא

שלוש תובענות הוגשו בין האחים לבית המשפט המחוזי והועברו לבית המשפט לענייני משפחה, כפי שיפורט בהמשך.

ביהמ"ש קמא קבע, כי המנוח והמנוחה, היו בעלי זכויות בחלקים שווים בנכס.

בגין המנוחה שהלכה לעולמה ביום 14.9.1981, ניתן צו ירושה לרכושה ביום 7.12.1983. על פי צו הירושה של המנוחה, ירש המנוח רבע מעיזבונה, וכל אחד מהילדים ירש 1/16 בעזבון המנוחה. לאמור, לאחר פטירת המנוחה היה המנוח בעל זכויות ב-5/8 מהנכס, וכל אחד מהילדים היה לבעלים של 1/32 של הזכויות בנכס.

ביום 22.11.1981 עבר המנוח אירוע מוחי ראשון.

       ביום 10.8.1983 חתמו המנוח (בטביעת אצבעו) ומשיב מס' 2, על מסמך בכתב (להלן: "אישור המתנה") לפיו העניק המנוח למשיבים מס' 2 ו-3  הבן ב' ורעיתו ר', חלקת אדמה מס' .../... באזור, וכן העניק להם את אישורו לבנות בית על חלקה זו.

על מסמך זה חתומים כעדים: מערערת מס' 4, ר' ע' ומשיבים מס' 4 ו-6 ח' ור' ע'.

בית משפט קמא, קבע כממצא שבעובדה, כי הרקע לאישור המתנה היה משא ומתן שהתנהל בין המשיב מס' 4 (אשר, כממצאו של בית משפט קמא, " נחשב כ'אבי המשפחה' וכל ענייניה נחתכו על פיו", (עמ' 16 לפסק הדין) ובין אביה של משיבה מס' 3, ר', אשר עמדה להנשא לבן ב', המשיב מס' 2. הצדדים סיכמו ביניהם תנאים הנוגעים למקום מגוריהם של בני הזוג הצעיר ר' וב'.

המנוח, שהיה, כאמור, אביו של המשיב מס' 2, התחייב להעמיד לרשותם של בני הזוג את הקרקע, בעוד אביה של המשיבה מס' 3, קבלן במקצועו, התחייב לבנות את הבית.

האישור שנחתם כאמור על ידי המנוח, נועד למנוע חשש לסילוק בני הזוג בעתיד מהבית, על ידי בעלי הקרקע, לאחר סיום בנית הבית.

על פי ממצאיו של בית משפט קמא, הביא המשיב מס' 4, " את ההסכם המתגבש לידיעת האחים וכולם הסכימו לו" (עמ' 16 לפסק הדין).

ביום 7.6.1984 חתם המנוח (גם הפעם בטביעת אצבעו) על תצהיר בפני עו"ד אמנון עמיקם (להלן: " תצהיר המתנה") המאשר את המתנה שהעניק המנוח למשיבים מס' 2 ו-3, בשטח של כ-750 מ"ר באזור, כמו גם את אישורו לבנות בית על חלקה זו.

       ביום 7.7.1985 עבר המנוח אירוע מוחי שני.

ביום 30.9.1987 חתמו כל האחים על תצהיר בפני עו"ד מרדכי איינהורן (להלן: " תצהיר האחים") לפיו העניקו האחים למנוח את החלק בו זכו בירושת האם המנוחה, ללא תמורה.

גם המנוח חתם (גם הפעם בטביעת אצבעו) על התצהיר הנ"ל, בו ביום, בפני עו"ד מרדכי איינהורן.

כן חתמו משיבים מס' 2 ו-3, בו ביום, על תצהיר בפני עו"ד מרדכי איינהורן (להלן: " תצהיר המשיבים 2 ו-3") בו ויתרו על המתנה שקיבלו מהמנוח ביום 7.6.1984, שטח של 750 מ"ר, ותחתיה קיבלו שטח של 545 מ"ר. המנוח הוסיף את חתימתו גם על תצהיר זה.